שלום אמא,
את שואלת שאלה מהותית ומורכבת, אנסה לענות לך עליה באופן כללי..
אכן, הגיוס לצבא אינו חוויה קלה ופשוטה, קל וחומר אם המוטיבציה מלכתחילה אינה גבוהה במיוחד. עם כל הקושי עדיין ניתן לומר כי הרוב הגדול של המתגייסים צולח את חבלי ההסתגלות ומתאקלם בשירות. כוחות הנפש פועלים בשירות הבריאות וישנה יכולת טבעית להתמודדות ולהתרגלות.
רמת המצוקה צריכה להיבחן ב-3 מישורים עיקריים:
1. זמן- מצוקה נפשית בימים הראשונים לגיוס וגם לאורך הטירונות היא נורמלית. לכן לעיתים אם מחכים קצת זה עובר.אם המצוקה מתפרשת על פני תקופה ארוכה יש מקום לבדוק ולבחון. כמומ כן ניתן לשאול לגבי התחושות הלא נעימות- האם הן רק בחלק מהיום? האם כל היום? שעות מסויימות?
2. עוצמת המצוקה- הכוונה לעוצמת הסימפטומים. כאן למשל נבחין בין דכדוך קל לבין מועקה גדולה, בין אי נוחות לבין קשיי שינה ותיאבון מהותיים. בין מחשבות על הבית וגעגועים לבין מחשבות קשות על החיים (ועל המוות)..
3. חריגות- עד כמה דומה המצוקה באופייה ובעוצמתה לפעמים אחרות בחייו בהן התקשה. ברור שחווית הגיוס שונה במהותה אך עדיין ניתן לשאול בתוכך- זה מתאים לילד שלי להתנהג ככה?...מוכר לי? כמה זה חריף? השתמשי בהכירות ובאינטואיציה שלך.
וכמובן- השתמשי בקשר עימו, שוחחי עימו. נסי לברר מה הוא מרגיש, כמה הוא יכול להתמודד עם הקושי, מה יכול לסייע לו. כמו כן חשוב מאד שתנסי לתמוך בו ולסייע לו להשתמש בכוחות שלו.
בנך בוודאי יקבל אינפורמציה על האפשרות לפנות לקב"ן - להתייעצות או לטיפול. בבסיסי הטירונים ישנה פונקציה שכזו...
בהצלחה!