שלום לך,
ניכר כי סביב נושא השירות הצבאי נבנתה בתוכך המחשבה כי אינך מסוגלת להתמודד עם אפשרות שכזו. את משוכנעת בכך שלא תצליחי להסתגל לשירות ולא תצליחי להתמודד עם המרחק מאחיך (ואף הוא לא יצליח להתמודד מול המרחק ממך) ועל כן את מתוחה וחרדה ומנסה להימנע בדרכים שונות מהחוויה הזו. זאת, תסכימי עימי, מחשבה תיאורטית ולא עובדה מוכחת. אינך יודעת באמת שנכון הדבר שאינך מסוגלת, זוהי מחשבה או יותר נכון פרשנות שאת מסיקה לגבי העתיד. והפרשנות הזו משאירה אותך מאד חרדה.
אני מציעה לך בשלב ראשון לברר עם עצמך, בסיוע של איש מקצוע, את הפחדים המדויקים שיש לך סביב השירות ומהו מקורם. בהמשך חשוב לברר מהי המציאות המצפה לך והאם היא דומה/שונה ממה שאת מדמיינת (למשל, כמה זמן לדעתך נערכת טירונות כלל צהלית, היכן, כמה שבתות נשארים, האם יש ביקורים...כמה באמת משתמשים בנשק במהלך שירות צבאי ועוד). רק לאחר בירור זה, אם עדיין המסקנה תהיה ששירות צבאי הינו דבר בלתי מתאים ואפשרי עבורך, אציע לך לבקש להיפגש עם קב"ן בלשכת הגיוס ולהעלות את החששות שלך. לקב"ן שכזה ישנה אפשרות לקבוע מראש תנאים מוקלים למשך השירות, עימם תגוייסי לצבא ובהתאם לכך תשובצי לתפקיד ולבסיס מסויים. באופן תיאורטי ייתכן ותקבלי שירות בבסיס פתוח כך שלמעט הטירונות לא תצטרכי לישון מחוץ לבית וכדומה.
הבירור אותו תיארתי הוא משמעותי בעיניי, לא רק סביב נושא הצבא בפרט, אלא כתהליך למידה חשוב לגבי היכולות והאמונות שלך לגבי עצמך.
בהצלחה