גירושים מביאים עימם השלכות רבות ממספר היבטים; כלכלי, חברתי, תרבותי ועוד... אך ישנו ההיבט המרכזי שעובר כחוט השני ונוגע בכל השאר והוא ההיבט המשפחתי.
מטרת מאמר זה היא לפרוס בפניכם דרך של תרגול עבור זוגות ועבור היחיד, דרך שתעזור לכם לממש זאת בחייכם.
והנה הגענו לינואר-תחילת השנה האזרחית-2019. עוד שנה חלפה. בתחילת שנה נהוג לשים את הדגש על התחלות חדשות, משאלות ותקוות לשנה הקרובה. הפעם בחרתי דווקא לדבר על הסופים. כי כל התחלה של שנה חדשה היא גם סוף של השנה הקודמת. מה הפסדנו, מה איבדנו בדרך
הסוכר ממכר. ממש כמו הימורים ופייסבוק, ובאותו מנגנון מוחי שהסם האלכוהול וטבק ממכרים. ההתמכרות היא דבר נרכש.
לנפגעי נפש יש זכות לטיפול רפואי מקצועי וקפדני, כמו לכל מטופל אחר. באילו מקרים ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית בגין טיפול לקוי בתחום בריאות הנפש?
רק 30 אחוז מהאנשים חיים בסיפוק בחיי הזוגיות. אחד משלוש זוגות יתגרש או מתכוון להתגרש. מדוע? מה כול כך מסובך עד לעיתים לא אפשרי בקיום חיי זוגיות לאורך זמן?
הצרה שלי היא עם אשתי. תקופה ארוכה אני הרגשתי שהיא חונקת אותי. כל הזמן ביקורתית אלי. אני יודע שבהרבה מקרים היא צודקת ואני ניסיתי לשנות. זה לא עזר.
המערכת הזוגית המסורתית ראתה בזוגיות מקום יציב בטוח עם ציפיות ברורות באחריות כלפי בן הזוג והמשפחה. מסרים אלו עומדים בסתירה לכך שבזמננו הציפיה היא למימוש והתפתחות אישית.
יום הזיכרון היה, עודנו, וככל הנראה גם יישאר יום טעון במשמעויות. זהו יום בו כולנו נושאים משקע של רגשות רבים ומעורבים, מתחברים ומתנתקים ככל שהנפש מאפשרת לנו אל מול המשימה המורכבת כל כך של הזיכרון.
"אני לא יודע מה קורה לי פתאום: הלב דופק לי במהירות ויש לי כאבים בחזה, הידיים מזיעות, גלי חום וקור עוברים בכל הגוף. אלו תחושות מפחידות, ואני נמצא בחרדה עצומה. אני מרגיש שאני הולך למות, או לפחות להשתגע."
תקופת ההריון היא תקופה לא קלה לגוף ולנפש. השינויים הפיזיולוגיים וההורמונאליים, ושינויים בכימיה של המוח גורמים לאחת מכל 5 נשים אף לחוש תסמינים של חרדה או דיכאון בהריון.
אחוזי הזוגות החווים בגידה במערכת היחסים הזוגית הולך ועולה. גילוי של בן/ת זוג בוגד/ת הוא טלטלה קשה לזוג ופגיעה קשה ברגשותיו של הנבגד. התפיסה הכוללת היא שלא צריך לסלוח על בגידה, אבל הניסיון שלי מראה שזוגות שבחרו לפנות לטיפול זוגי חוו שיקום מוצלח למערכת היחסים
אצל רוב הזוגות האהבה נמצאת בשיא העצמה שלה בתחילת הקשר, וככל שהזמן חולף חלה ירידה מתמשכת בעצמת האהבה. זוגות שהחלו את הקשר שלהם עם ניצוצות של אהבה מגלים אחרי מספר שנים שהם הופכים לשותפים לדירה וחולקים מטלות בית.
״אין אהבות שמחות,״ אומר פתגם עממי. אף פרויד לימד כי גם סיפורי האהבה המאושרים ביותר רצופים קשיים, וז׳אק לאקאן כתב כי בין המיניות הנשית לזו הגברית ״אין יחס,״ אין הרמוניה. אמירות פסימיות של אנשים מרירים שלא ידעו מימיהם אושר רומנטי? לאו דווקא.
מסתיים שלב... ואני שואל את הקבוצה...: אנחנו לאחר חג הסליחות, יום כיפור. אך מה עם חג התודות? למי יש לנו תודה בלב, תודה שעוד לא אמרנו? יכול להיות לאנשים קיימים ויכול להיות לכאלה שכבר לא בקשר איתנו או שאינם בחיים עוד.
זה ממש קל בעת משבר להעלות את הרעיון של הפסקה בקשר. אולם, כמי שפוגש זוגות רבים במהלך טיפול זוגי, זה לא הכלי המועדף עליי, ואם כן, אז רק כמפלט אחרון לפני גירושים.
בני אדם נוטים מטבעם לשאוף לאיזונים ומרגע שהושג איזון או לפחות תחושה של איזון, קיימת נטייה טבעית להימנע משינויים המפרים איזון זה ולכן התנגדות לשינוי הוא דפוס כה שכיח בקרב בני אדם.
לא מעט מטפלים מציעים היום טיפול באינטרנט. התהליך מאוד פשוט- פונים למטפל, קובעים איתו שעה משותפת בה גם המטפל וגם המטופל יושבים מול מחשב, כל אחד בביתו או בקליניקה שלו, והשיחה מתנהלת כצ'ט לאורך השעה המוקצבת לכך מראש.
לכ- 20% מהאנשים, החורף מעורר תחושת דיכאון. הרגשה עגמומית, חוסר חשק, ירידה באנרגיה ובמצב הרוח. יש משהו עגמומי בגשם, בחושך המוקדם, ברטיבות ובאיטיות שבה הדברים מתנהלים
כאשר ילדינו מגיעים לבגרות המינית ולגיל ההתבגרות אנחנו נבוכים ומתלבטים. מעבר לכך, כל אדם מתפתח אחרת ולכן גם הילדים שלנו יעברו את הגיל קצת אחרת, יתחילו מאוחר יותר או מוקדם יותר ויושפעו אחרת מאיתנו, בכל זאת הם בני אדם נפרדים ואחרים.
כל מי שאני מכירה, פגש לפחות פעם אחת בחייו מנהל מטריד ושמעתי גם כמה סיפורים על התעללות של ממש במקום העבודה. חייבת להודות שהיו לי כמה בוסים שגרמו לי לתהות האם התנהגותם הפוגענית והבלתי הולמת נחשבת להטרדה.
רוב הנשים מגיעות לרגע הלידה מלוות בסיפורים על ההורמונים הפורצים ברגע הלידה ומביאים את היולדת לידי התאהבות גדולה בתינוק הנולד ובהצפה של תחושת אושר כמוה לא הרגישה מעולם. האמת היא שהרבה נשים לא מרגישות הצפה של אושר וחלקן גם לא מתאהבות מיד בתינוק.
בעבודה זו אתייחס לנושא ההגירה, בעיקר מהזווית של השפה, כפי שזו נידונה בשני ספרים, האחד אוטוביוגרפי (הופמן), והשני פסיכואנליטי (אמאטי-מלר וחב').
שינויים רבים בחיינו מעוררים מתח וחרדה. לדוגמה, התחלה של מסגרת חדשה (גן, בית ספר חדש או אוניברסיטה, גיוס לשירות הצבאי), עזיבת בית ההורים בראשונה, מעבר דירה, חתונה או הסתגלות לתנאי חיים חדשים
לחץ הוא גורם המאפיין יותר ויותר את חיינו. מתי ולמה הפך הלחץ להיות חלק בתי נפרד מאיתנו? מתי שלווה הפכה להיות משאב יקר להחריד שעלינו להנדס את כל סביבתנו ולשלם כסף רב בכדי לחוות מעט שלווה?
אין דבר קשה יותר להתמודדות מאשר חוסר ודאות , מחוסר הודאות על בריאות העובר ועד להתמודדות עם מחלה קשה. מסתבר שגם כשאין מה לעשות (מבחינה רפואית) יש הרבה מה לעשות ברמה הרגשית
אומרים שהכרה בבעיה היא כבר חצי מהפתרון. האומנם? אנחנו אומרים שחצי הדרך עוברת פחות או יותר במקום בו יש מוטיבציה ורצון לשינוי. על כן הצעד השני הוא להבין מהו הרווח שיש לנו מאותה בעיה טורדנית אותה אנחנו רוצים למגר בחיינו.
לאחר שהאינטרנט נכנס אל חיינו וכבש כמעט כל תחום אפשרי, הוא מתחיל לחלחל עתה גם לתחום הפסיכולוגיה והייעוץ. אצלנו בארץ זה עוד בגדר טפטוף, אולם בארצות הברית מדובר כבר מספר שנים בזרם גדול